משנה: בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר אִם עָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ. וְאִם לָאו קוֹרֵא עִמָּהֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''מ אומר כולה. דכתיב ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף ומפרש ליה ר''מ תקפו של אחשורוש ור' יהודה אומר מאיש יהודי תקפו של מרדכי ור' יוסי אומר מאחר הדברים האלה תקפו של המן. והלכה כר''מ דאמר כולה:
אם עתיד לחזור למקומו. כלומר שדעתו היה לחזור למקומו. ואם הוא בן כרך שהלך לעיר ודעתו היה לחזור למקומו בליל י''ד קודם זמן השחרית אינו צריך לקרות עמהם ואע''פ שנתעכב ולא חזר כיון שלח היה בתחלה בדעתו להתעכב ונתעכב שלא מדעתו קורא כמקומו בט''ו ואם לאו שלא היה בדעתו לחזור למקומו באותו לילה אלא להתעכב כאן בי''ד קורא עמהם בי''ד מפני שנעשה פרוז בן יומו וילפינן מן הכתוב מדכתיב היושבים בערי הפרזות והא כבר כתיב ברישיה דקרא על כן היהודים הפרזים היושבים וגו' למה לי אלא דקמ''ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז. וכן בן עיר שהלך לכרך אם דעתו היה בליל י''ד כדי לחזור בליל ט''ו קורא כמקומו בליל י''ד ובי''ד באותו כרך עצמו משום דלא נעשה מוקף בן יומו כשדעתו לחזור למקומו אבל אם דעתו היה בליל י''ד להתעכב שם בליל ט''ו אינו קורא בי''ד אלא ממתין עד ט''ו וקורא עמהם דכי היכי דפרוז בן יומו נקרא פרוז כדילפינן מקרא סברא היא נמי דמוקף בן יומו נקרא מוקף:
שהלך לכרך. שזמנם בט''ו:
מתני' בן עיר. שזמנו בי''ד:
הָיָה כּוֹתְבָהּ. 19b הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהוּא מּוּתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. נֹאמַר. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בַּכַּרַכִים. וְדוֹרְשָׁהּ. וּבִלְבַד שֶׁלּוֹֹֹא יַפְלִיג עַצְמוֹ וְעִינְייָנוֹת אֲחֵרִים. וּמַגִּיהָהּ. תַּנֵּי. אֵין מְדַקְדְּקִין בָּטָעִיוֹתֶיהָ. רִבִּי יִצְחָק בַּר אַבָּא בַּר מְחַסְּיָה וְרַב חֲנַנְאֵל הֲווֹן יְתִיבִין קוֹמֵי רַב. חַד אָמַר יְהוּדִים. וְחַד אָמַר יִהוּדִייִם. וְלֹא חָזַר חַד מִינְּהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן הֲוְי קָרִי כוּלָּהּ יְהוּדִים. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב יִרְמְיָה בְִםִ רַב. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר סֵפֶר. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר אִיגֶרֶת. הָא כֵיצַד. קַל קִקִּילוּ בִּתְפִירָתָהּ. שֶׁאִם תָּפַר בָּהּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה תַכִּים שֶׁהִיא כְשֵׁירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שנים או שלשה תכים. מושבות התפירה כלומר אפי' בב' וג' תפירות בלבד כשירה:
כתוב אחד אומר ספר. משמע שדינה כס''ת הכל וכן במנין התפירות:
כולם יהודים. אף במקום שנכתב בשני יודי''ן:
אין מדקדקין בטעיותיה. אם טועה הוא בקריאה אין מדקדקין בזה וכהאי דר' יצחק בר אבא וכו' שלא מיחה רב לחזור בכל חד מינהון:
לעניינות אחרים. שלא מעניינה של יום דא''כ מסיח דעתו וקוראה שלא בכוונה:
היה כותבה. וקתני אם כיון לבו יצא וא''כ בזמן קריאתו מיירי וקאמר הש''ס אם הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה. ופלוגתא היא לעיל בפרק קמא בסוף הלכה א' וקשיא למאן דאמר פורים חסור בעשיית מלאכה ודחי לה דנאמר דמיירי שקורא בארבע עשר והוא עכשיו בכרכים וכגון בן עיר שהלך לכרך ועתיד לחזור למקומו שקורא כמקומו אע''פ שהוא בכרך כדתנן במתני' דלקמן והלכך אפי' למ''ד שאסור בעשיית מלאכה וכל אחד ואחד בזמנו הוא דאסור היינו כשהוא במקומו אבל אם הוא בן עיר והוא עכשיו בכרך הואיל והן מותרין בעשיית מלאכה היום דלא ס''ל שאסרו את של זה בזה הוא מותר ג''כ שלא ישנה ממנהג המקום שהוא בה אבל לעולם אם היה במקומו אימא לך שאסור בעשיית מלאכה:
איגרת. משמע כאגרת בעלמא ובתפירה מועטת לחבר היריעות סגי:
רִבִּי בָּא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר דְּהוּא אָמַר. כּוּלָּהּ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּעֵירוּבִין וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף בִּמְגִילַּת אֶסְתֵּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר
Pnei Moshe (non traduit)
בן כרך וכו'. אלא הא הוא דאיכא למיבעי אם בן כרך היה בעיר ביום י''ד אם יכול להוציא לבן העיר אי נימא דג''כ בכה''ג יבא כהדא כל שאינו חייב בדבר וכו' או דילמא דנימא דשאני הכא וכדר' חלבו וכו' דאמר לעיל בפ''ק הכל יוצאין בדיעבד בי''ד שהוא זמן קריאתה לכל ומכיון דמיהת בדיעבד יוצא הבן כרך בקריאת יום י''ד מחויב בדבר קרינן ביה לענין שיכול להוציא לבן העיר ואפי' לכתחלה ולא איפשיטא:
ר' יודן בעי מי שנתן דעתו לעקור דירתו. מהעיר ליל חמשה עשר ולילך לכרך אם א''צ לקרותה היום בי''ד בעוד שעדיין הוא שם מאחר שיקרא למחר בט''ו בכרך:
לא מתני' היא. ומאי קא מיבעיא ליה דהא תנינן בן עיר שהלך לכרך אם אינו עתיד לחזור למקומו קורא עמהן וקס''ד דזה נמי דיניה הכי שהרי עוקר דירתו מכאן ולבא לכרך ואינו עתיד לחזור למקומו. ומהדר ליה דלא דמיא להמתני' דהמתני' מיירי שהיה בכרך בזמן חובת קריאתם ותליא מילתא אם יתעכב שם או לא וכדמוקמינן לעיל אבל מה צריכה ומספקא ליה לר' יודן בכה''ג דקאמר כשהיה עדיין בעיר ביום י''ד מי אמרינן דאכתי לא נסתלק ממנו חובת קריאת יומו מכיון שהוא עדיין בעיר או דלמא הואיל ונתן דעתו לעקור דירתו מכאן ולבא לכרך בזמן חיוב קריאתם הרי הוא כבן כרך ובקריאת ט''ו עמהן יהא יוצא ידי חובתו:
אבל מפרשי ימים וכו'. תוספתא היא בפ''ק וכלומר דהדר בעי הש''ס למיפשט לבעיא דר' יודן מההוא דהתוספתא דלא יהא זה אלא כמפרשי ימים ואינו קבוע במקומו וקורין בי''ד וה''נ כן:
א''ר מנא. שאני התם דבעתיד לחזור למקומו איירי אבל הכא הרי דעתו לעקור מהעיר ואיכא למיבעי כדאמרן:
א''ר פנחס. מהכא איכא למיפשט להבעיא דר' יודן דכתיב על כן היהודים הפרזים וגו' והרי כתיב בתריה היושבים בערי הפרזות וכפל הלשון למה לי אלא ללמדינו דפרוז לשעה נקרא פרוז והרי זה פרוז היה באותה שעה ואע''פ שדעתו לעקור דירתו מכאן מיהת עדיין פרוז הוא:
בעירובין ובתענית צבור וכו'. גרסי' להא לעיל רפ''ד דתענית וע''ש:
הלכה: מֵאֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מָאן דְּאָמַר כּוּלָּהּ. עַל כֵּ֕ן עַל כָּל דִּבְרֵ֖י הָאִיגֶּרֶת הַזֹּ֑את. מָאן דְּאָמַר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. וּמָֽה רָא֣וּ עַל כָּ֔כָה. מָאן דְּאָמַר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וּמָ֥ה הִגִּי֭עַ אֲלֵיהֶֽם׃ רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מָאן דְּאָמַר כּוּלָּהּ. וְכָל מַֽעֲשֵׂ֤ה תוֹקְפּוֹ וּגְב֣וּרָת֔וֹ. מָאן דְּאָמַר מֵאִישׁ יְהוּדִי. וּפָרָשַׁת֙ גְּדוּלַּת מָרְדֳּכַ֔י. וּמָאן דְּאָמַר מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אֲשֶׁ֥ר גִּדְּל֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. תּוֹקֶף. כָּל תּוֹקֶף. אֶת כָּל תּוֹקֶף. תּוֹקֶף זֶה תוֹקְפּוֹ שֶׁלְהָמָן. כָּל תּוֹקֶף זֶה תוֹקְפּוֹ שֶׁלְמָרְדֳּכַי. אֶת כָּל תּוֹקֶף זֶה תוֹקְפּוֹ שֶׁלְאַחַשְׁוֵרוֹשׁ. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. מִבַּלַּיְ֣לָה הַה֔וּא. מִמָּקוֹם שְׁהָֽיְתָה מַפַּלָּתוֹ שֶׁלְהָמָן מִשָּׁם הָֽיְתָה גְדוּלָּתוֹ שֶׁלְמָרְדֳּכַי.
Pnei Moshe (non traduit)
בן עיר. שקרא המגילה בי''ד ובא אח''כ לכרך בליל ט''ו מהו שיוציא הוא לבן כרך י''ח ויקרא לפניו. וקאמר דהאי מילתא ייבא כהדא דתנינן בספ''ג דר''ה כל שאינו חייב בדבר וכו' ומכיון שזה בן עיר לאו מחויב בדבר הוא שהרי כבר יצא י''ח בקריאה בזמנו בי''ד אינו יכול להוציא לבן כרך בט''ו:
מ''ד מאיש יהודי. דכתיב ומה ראו על ככה מה ראה מרדכי דאיקני בהמן על ככה דשוי נפשיה ע''ז ומ''ד מאחר הדברים האלה גדל המלך וכו' ומה הגיע עליהם שנתקנא המן בכל היהודים:
וכל מעשה תקפו וגבורתו. ודריש לה על אחשורוש:
אשר גדלו המלך. וזה בא מחמת גדולות המן ומפלתו:
תוקף וכו'. ודריש ליה לכוליה דקרא וא''כ צריך לקרות כולה:
ר' בון בר חייה בעי. קושיא אחריתא דאי אמרת דבליליא תליא מילתא וצריך שיצא משם קודם שהאיר המזרח כדי שלא יחול עליו חובת זמן המקום אשר הוא עכשיו שם א''כ אמור מעתה דאשכחן דלפעמים קורא בשני הימים בי''ד ובט''ו וזה ל''ק אלא לפעמים אינו קורא כלל ונפטר מכאן ומכאן בתמיה והיינו אם הוא בן עיר וכבר קרא בי''ד ועקר דירתו משם לילי חמשה עשר ובא לכרך א''כ צריך הוא לקרותה עוד בט''ו מכיון שבא לשם בליל ט''ו הרי הוא בן כרך וזהו נתחייב כאן וכאן והא ל''ק אלא אם הוא בן כרך שעקר דירתו בליל י''ד ובא לעיר ביום ארבע עשר א''כ תאמר שנפטר מכאן ומכאן שהרי בכרך לא קרא וכבן עיר נמי לא הוי שלא בא לשם ליל ארבע עשר וא''כ זה לא יקרא כלל המגילה אתמהא אלא ודאי מסתברא שזה יקרא מיהת ביום י''ד ואע''פ שלא היה שם בלילי י''ד ולא תליא מילתא בלילי לחוד לעולם:
רב נחמן בר יעקב בעי. הקשה על זה דמאחר דקאמרת שצריך לצאת משם קודם האיר המזרח ועלות עמוד השחר ואע''ג שעדיין לא הגיע זמן מקרא מגילה שהוא לכתחלה משתנץ החמה ובדיעבד כשר משעלה עמוד השחר דוקא אבל לא מקודם וכדתנן במתני' דלקמן אין קוראין את המגילה ולא מולין ולא טובלין וכו' א''כ מעתה נאמר ג''כ בגר שמל לאחר שהאיר המזרח וקודם עלות עמוד השחר כבר נפטר ויצא בכך והא אנן לא תנן הכי אלא דוקא משעלה עמוד השחר מחשבינן ליממא ולענין דיעבד בכל הני השנוים לקמן:
כבר נפטר. כלומר שכבר נסתלק מעליו חובת זמן מקומו וחל עליו חובת זמן המקום אשר הוא שם וקורא עמהם:
והוא. הא דאמרינן שאם יצא מהמקום אשר הוא שם לחזור למקומו או שדעתו היה בתחלה לכך דקורא הוא כמקומו היינו דוקא שיצא משם בלילה קודם שהאיר המזרח שהוא קודם מעלות עמוד השחר כדאמרינן בפרק קמא דברכות ובריש פרק שני דיומא:
אמר ר' יוסי אוף כאן. לא תיסמי חלוקה זו מהמתני' אלא אוף כאן בן עיר שהלך לכרך ולא כדקס''ד לפרש שהלך דהמתני' שהוא הלך לשם בזמן קריאתם אלא בעתיד להשתקע עמהן וכלומר בלהתעכב שם תליא מילתא וה''ק בן עיר שהלך לכרך יום או איזה ימים מקודם הדין הוא כך אם בדעתו היה לחזור למקומו בזמן קריאתם דהיינו בליל ט''ו ולא להשתקע ולהתעכב שם אע''פ שעדיין לא חזר קורא שם בי''ד כמקומו ואם לאו אלא שדעתו היה להשתקע שם בזמן קריאתם קורא עמהן בט''ו ולא יקרא בי''ד וכן בן כרך שהלך לעיר אם דעתו היה לחזור בליל י''ד וכו' וכדפרישית במתני':
לית כאן. סמי ממתני' בן עיר שהלך לכרך דלא מיתפרשא המתני' אלא בבן כרך שהלך לעיר. וכן תנאי דבית רבי תנו כן במתניתין שלהן בן כרך שהלך לעיר בלבד ולא תני הרישא כלל:
ואין זמנו מוקדם. בתמיה ואם הוא היום בכרך בזמן קריאתם שהוא ט''ו מאי האי דקאמר אם עתיד לחזור למקומו וכו' הרי כבר עבר זמן מקומו שהוא מוקדם:
גמ' ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר. קס''ד דמתני' הכי קאמרה בן עיר שהלך לכרך והוא שם בזמן קריאתם ובן כרך שהלך לעיר בזמן קריאתם והוא שם ולפיכך מתמה ופריך ניחא בן כרך שהלך לעיר שפיר הוה מיתפרשא המתני' דקאמרה אם עתיד לחזור למקומו והיינו בליל ט''ו קורא כמקומו ולא יקרא עמהן בי''ד וקמ''ל דלא תימא מכיון שהוא עכשיו בעיר שזמנם י''ד חל עליו חובת יום קריאתם ויקרא עמהם לפיכך קאמר דלא היא דהואיל ועתיד לחזור למקומו בט''ו יקרא שם בכרך כמקומו ואם לאו שאינו עתיד לחזור למקומו בליל ט''ו נעשה כבן עיר וקורא עמהם. אלא דרישא בן עיר שהלך לכרך קשיא היכי מיתפרשא:
משנה: מֵאֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵאִישׁ יְהוּדִי. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
בֶּן עִיר מָהוּ שֶׁיּוֹצִיא בֶּן כַּרַךְ יְדֵי חוֹבָתוֹ. ייָבֹא כְהָדָא. כֹּל שֶׁאֵינוֹ חַייָב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן׃ בֶּן כַּרַךְ מָהוּ שֶׁיּוֹצִיא בֶּן עִיר יְדֵי חוֹבָתוֹ. ייָבֹא כְהָדָא. כֹּל שֶׁאֵינוֹ חַייָב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן׃ אוֹ ייָבֹה כָהִיא דְאָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חוּנָה בְשֵׁם רִבּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהִיא זְמַן קְרִיאָתָהּ. רִבּי יוּדָן בָּעֵי. [בֶּן עִיר שֶׁ]נָּתַן דַּעְתּוֹ לַעֲקוֹר דִּירָתוֹ לֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר. לֹא מַתְנִיתָה הִיא. בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ. לִכְרַךְ. מַתְנִיתָה בְּשֶׁהָיָה בַכַּרַךְ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּשֶׁהָיָה בָעִיר. אֶבָל מַפְרִשֵׁי יָמִים וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת קוֹרְאִין כְּדַרְכָן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּעָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. עַל כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים הַפְּרָזִ֗ים. פָּרוּז הָיָה בְאוֹתָהּ שָׁעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בן כרך וכו'. אלא הא הוא דאיכא למיבעי אם בן כרך היה בעיר ביום י''ד אם יכול להוציא לבן העיר אי נימא דג''כ בכה''ג יבא כהדא כל שאינו חייב בדבר וכו' או דילמא דנימא דשאני הכא וכדר' חלבו וכו' דאמר לעיל בפ''ק הכל יוצאין בדיעבד בי''ד שהוא זמן קריאתה לכל ומכיון דמיהת בדיעבד יוצא הבן כרך בקריאת יום י''ד מחויב בדבר קרינן ביה לענין שיכול להוציא לבן העיר ואפי' לכתחלה ולא איפשיטא:
ר' יודן בעי מי שנתן דעתו לעקור דירתו. מהעיר ליל חמשה עשר ולילך לכרך אם א''צ לקרותה היום בי''ד בעוד שעדיין הוא שם מאחר שיקרא למחר בט''ו בכרך:
לא מתני' היא. ומאי קא מיבעיא ליה דהא תנינן בן עיר שהלך לכרך אם אינו עתיד לחזור למקומו קורא עמהן וקס''ד דזה נמי דיניה הכי שהרי עוקר דירתו מכאן ולבא לכרך ואינו עתיד לחזור למקומו. ומהדר ליה דלא דמיא להמתני' דהמתני' מיירי שהיה בכרך בזמן חובת קריאתם ותליא מילתא אם יתעכב שם או לא וכדמוקמינן לעיל אבל מה צריכה ומספקא ליה לר' יודן בכה''ג דקאמר כשהיה עדיין בעיר ביום י''ד מי אמרינן דאכתי לא נסתלק ממנו חובת קריאת יומו מכיון שהוא עדיין בעיר או דלמא הואיל ונתן דעתו לעקור דירתו מכאן ולבא לכרך בזמן חיוב קריאתם הרי הוא כבן כרך ובקריאת ט''ו עמהן יהא יוצא ידי חובתו:
אבל מפרשי ימים וכו'. תוספתא היא בפ''ק וכלומר דהדר בעי הש''ס למיפשט לבעיא דר' יודן מההוא דהתוספתא דלא יהא זה אלא כמפרשי ימים ואינו קבוע במקומו וקורין בי''ד וה''נ כן:
א''ר מנא. שאני התם דבעתיד לחזור למקומו איירי אבל הכא הרי דעתו לעקור מהעיר ואיכא למיבעי כדאמרן:
א''ר פנחס. מהכא איכא למיפשט להבעיא דר' יודן דכתיב על כן היהודים הפרזים וגו' והרי כתיב בתריה היושבים בערי הפרזות וכפל הלשון למה לי אלא ללמדינו דפרוז לשעה נקרא פרוז והרי זה פרוז היה באותה שעה ואע''פ שדעתו לעקור דירתו מכאן מיהת עדיין פרוז הוא:
בעירובין ובתענית צבור וכו'. גרסי' להא לעיל רפ''ד דתענית וע''ש:
הלכה: נִיחָא בֶּן כַּרַךְ שֶׁהָלָךְ לְעִיר שֶׁזְּמַנּוֹ מוּאַחַר. בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לְכַרַךְ וְאֵין זְמַנּוֹ מוּקְדָּם. אָמַר רִבִּי יוּדָן. לֵית כָּאן בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לְכַרַךְ. וְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי כֵן. בֶּן כַּרַךְ שֶׁהָלָךְ לְעִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אוֹף כָּאן בְּעָתִיד לְהִשְׁתַּקֵּעַ עִמָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שְׁיֵּצֵא קוֹדֶם לִשֶׁהֵאִיר מִזְרַח. אֲבָל אִם יָצָא לֵאַחַר שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרַח כְּבָר נִפְטָר. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב בָּעֵי. מֵעַתָּה גֵּר שֶׁמָּל לְאַחַר שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרַח כְּבָר נִפְטָר. 20a רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. בֶּן עִיר שֶׁעָקַר דִּירָתוֹ לֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר [נִתְחַייֵב כָּאן. וּבֶן כַּרַךְ שֶׁעָקַר דִּירָתוֹ בְלֵיל אַרְבַּע עָשָׂר] נִפְטָר מִכָּן וּמִכָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
בן עיר. שקרא המגילה בי''ד ובא אח''כ לכרך בליל ט''ו מהו שיוציא הוא לבן כרך י''ח ויקרא לפניו. וקאמר דהאי מילתא ייבא כהדא דתנינן בספ''ג דר''ה כל שאינו חייב בדבר וכו' ומכיון שזה בן עיר לאו מחויב בדבר הוא שהרי כבר יצא י''ח בקריאה בזמנו בי''ד אינו יכול להוציא לבן כרך בט''ו:
מ''ד מאיש יהודי. דכתיב ומה ראו על ככה מה ראה מרדכי דאיקני בהמן על ככה דשוי נפשיה ע''ז ומ''ד מאחר הדברים האלה גדל המלך וכו' ומה הגיע עליהם שנתקנא המן בכל היהודים:
וכל מעשה תקפו וגבורתו. ודריש לה על אחשורוש:
אשר גדלו המלך. וזה בא מחמת גדולות המן ומפלתו:
תוקף וכו'. ודריש ליה לכוליה דקרא וא''כ צריך לקרות כולה:
ר' בון בר חייה בעי. קושיא אחריתא דאי אמרת דבליליא תליא מילתא וצריך שיצא משם קודם שהאיר המזרח כדי שלא יחול עליו חובת זמן המקום אשר הוא עכשיו שם א''כ אמור מעתה דאשכחן דלפעמים קורא בשני הימים בי''ד ובט''ו וזה ל''ק אלא לפעמים אינו קורא כלל ונפטר מכאן ומכאן בתמיה והיינו אם הוא בן עיר וכבר קרא בי''ד ועקר דירתו משם לילי חמשה עשר ובא לכרך א''כ צריך הוא לקרותה עוד בט''ו מכיון שבא לשם בליל ט''ו הרי הוא בן כרך וזהו נתחייב כאן וכאן והא ל''ק אלא אם הוא בן כרך שעקר דירתו בליל י''ד ובא לעיר ביום ארבע עשר א''כ תאמר שנפטר מכאן ומכאן שהרי בכרך לא קרא וכבן עיר נמי לא הוי שלא בא לשם ליל ארבע עשר וא''כ זה לא יקרא כלל המגילה אתמהא אלא ודאי מסתברא שזה יקרא מיהת ביום י''ד ואע''פ שלא היה שם בלילי י''ד ולא תליא מילתא בלילי לחוד לעולם:
רב נחמן בר יעקב בעי. הקשה על זה דמאחר דקאמרת שצריך לצאת משם קודם האיר המזרח ועלות עמוד השחר ואע''ג שעדיין לא הגיע זמן מקרא מגילה שהוא לכתחלה משתנץ החמה ובדיעבד כשר משעלה עמוד השחר דוקא אבל לא מקודם וכדתנן במתני' דלקמן אין קוראין את המגילה ולא מולין ולא טובלין וכו' א''כ מעתה נאמר ג''כ בגר שמל לאחר שהאיר המזרח וקודם עלות עמוד השחר כבר נפטר ויצא בכך והא אנן לא תנן הכי אלא דוקא משעלה עמוד השחר מחשבינן ליממא ולענין דיעבד בכל הני השנוים לקמן:
כבר נפטר. כלומר שכבר נסתלק מעליו חובת זמן מקומו וחל עליו חובת זמן המקום אשר הוא שם וקורא עמהם:
והוא. הא דאמרינן שאם יצא מהמקום אשר הוא שם לחזור למקומו או שדעתו היה בתחלה לכך דקורא הוא כמקומו היינו דוקא שיצא משם בלילה קודם שהאיר המזרח שהוא קודם מעלות עמוד השחר כדאמרינן בפרק קמא דברכות ובריש פרק שני דיומא:
אמר ר' יוסי אוף כאן. לא תיסמי חלוקה זו מהמתני' אלא אוף כאן בן עיר שהלך לכרך ולא כדקס''ד לפרש שהלך דהמתני' שהוא הלך לשם בזמן קריאתם אלא בעתיד להשתקע עמהן וכלומר בלהתעכב שם תליא מילתא וה''ק בן עיר שהלך לכרך יום או איזה ימים מקודם הדין הוא כך אם בדעתו היה לחזור למקומו בזמן קריאתם דהיינו בליל ט''ו ולא להשתקע ולהתעכב שם אע''פ שעדיין לא חזר קורא שם בי''ד כמקומו ואם לאו אלא שדעתו היה להשתקע שם בזמן קריאתם קורא עמהן בט''ו ולא יקרא בי''ד וכן בן כרך שהלך לעיר אם דעתו היה לחזור בליל י''ד וכו' וכדפרישית במתני':
לית כאן. סמי ממתני' בן עיר שהלך לכרך דלא מיתפרשא המתני' אלא בבן כרך שהלך לעיר. וכן תנאי דבית רבי תנו כן במתניתין שלהן בן כרך שהלך לעיר בלבד ולא תני הרישא כלל:
ואין זמנו מוקדם. בתמיה ואם הוא היום בכרך בזמן קריאתם שהוא ט''ו מאי האי דקאמר אם עתיד לחזור למקומו וכו' הרי כבר עבר זמן מקומו שהוא מוקדם:
גמ' ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר. קס''ד דמתני' הכי קאמרה בן עיר שהלך לכרך והוא שם בזמן קריאתם ובן כרך שהלך לעיר בזמן קריאתם והוא שם ולפיכך מתמה ופריך ניחא בן כרך שהלך לעיר שפיר הוה מיתפרשא המתני' דקאמרה אם עתיד לחזור למקומו והיינו בליל ט''ו קורא כמקומו ולא יקרא עמהן בי''ד וקמ''ל דלא תימא מכיון שהוא עכשיו בעיר שזמנם י''ד חל עליו חובת יום קריאתם ויקרא עמהם לפיכך קאמר דלא היא דהואיל ועתיד לחזור למקומו בט''ו יקרא שם בכרך כמקומו ואם לאו שאינו עתיד לחזור למקומו בליל ט''ו נעשה כבן עיר וקורא עמהם. אלא דרישא בן עיר שהלך לכרך קשיא היכי מיתפרשא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source